מכוון ליוצ'ין – Standard (G-D-G-D)
G-D-G-D · סטנדרטי
המכוון המקוון החינמי הזה מאזין דרך המיקרופון ומראה כמה כל מיתר של הליוצ'ין שלכם קרוב לכיוונון Standard (G-D-G-D) (G-D-G-D). פרטו על מיתר, עקבו אחרי המחוג וסובבו את המפתח עד שהמד יידלק בירוק. אם אתם מעדיפים לכוון לפי האוזן, הקישו על כרטיס מיתר כדי לשמוע את צליל הייחוס שלו.
על הכיוון Standard (G-D-G-D)
Standard (G-D-G-D) הוא כיוון הייחוס של ליוצ'ין: המצב שבו הכלי מגיע בדרך כלל, ונקודת המוצא שאליה מושווים כל שאר הכיוונים בעמוד הזה.
במיתרים פתוחים נשמע G-D-G-D – מ־G3 למטה עד D5 למעלה, טווח של אוקטבה אחת ו־7 חצאי טונים. המרווחים בין מיתרים סמוכים הם קווינטה, קווארטה, קווינטה, וזה מה שקובע איך צורות האקורדים נופלות תחת היד.
יחד הם יוצרים G5 – יסוד וקווינטה בלי טרצה, כך שהכיוון נשאר ניטרלי בין מז'ור למינור.
רקע היסטורי
ליוצ'ין
הליוצ׳ין נקרא על שם צורתו דמוית עלה ערבה. הוא היה כלי עממי פשוט עם שני מיתרים וסריגי במבוק ממזרח סין – שאנדונג, ג׳יאנגסו ואנחווי – ששימש ללוות את האופרה המקומית «ליוצ׳ין שי».
המהפך בא בסוף שנות ה־50, כשוואנג הוייראן יצר ליוצ׳ין בן שלושה ואחר כך ארבעה מיתרים עם סריגים כרומטיים מלאים. וואנג כתב גם את יצירות הסולו הראשונות עבורו, והליוצ׳ין הפך לקול הסופרן של קבוצת כלי הפריטה בתזמורת הסינית.
מאין בא הכיוון Standard (G-D-G-D)
G-D-G-D הוא הכיוון הסטנדרטי של הליוצ׳ין בן ארבעת המיתרים, שפיתח וואנג הוייראן בסוף שנות ה־50 ובשנות ה־60.
כיוונונים נוספים לליוצ'ין
סטנדרטי
איך מכוונים ליוצ'ין לStandard (G-D-G-D)?
אשרו גישה למיקרופון ופרטו על מיתר – המכוון יזהה אותו אוטומטית. המחוג מראה אם המיתר נמוך או גבוה; כוונו עד שתהיו בטווח של ±5 סנט (G-D-G-D).
אילו תווים משמשים בכיוונון Standard (G-D-G-D)?
כיוונון Standard (G-D-G-D) עבור ליוצ'ין משתמש בתווים G-D-G-D, מהמיתר הנמוך לגבוה.
אפשר לכוון בלי מיקרופון?
כן. כל כרטיס מיתר מנגן צליל ייחוס – הקישו עליו והתאימו את המיתר לפי האוזן.