מכוון קוטו – Hirajoshi (D)
D-G-A-A#-D-D#-G-A-A#-D-D#-G-A · סטנדרטי
ידוע גם בשם 平調子
המכוון המקוון החינמי הזה מאזין דרך המיקרופון ומראה כמה כל מיתר של הקוטו שלכם קרוב לכיוונון Hirajoshi (D) (D-G-A-A#-D-D#-G-A-A#-D-D#-G-A). פרטו על מיתר, עקבו אחרי המחוג וסובבו את המפתח עד שהמד יידלק בירוק. אם אתם מעדיפים לכוון לפי האוזן, הקישו על כרטיס מיתר כדי לשמוע את צליל הייחוס שלו.
על הכיוון Hirajoshi (D)
Hirajoshi (D) הוא כיוון הייחוס של קוטו: המצב שבו הכלי מגיע בדרך כלל, ונקודת המוצא שאליה מושווים כל שאר הכיוונים בעמוד הזה.
במיתרים פתוחים נשמע D-G-A-A#-D-D#-G-A-A#-D-D#-G-A – מ־G3 למטה עד A5 למעלה, טווח של 2 אוקטבות ו־2 חצאי טונים.
Hirajoshi (D) הוא כיוון לא־רציף: גובה המיתרים אינו עולה בסדר, ולכן המיתר הקרוב לאגודל אינו הצליל הנמוך ביותר. זה מכוון, וזה חלק גדול מהסיבה שהכלי נשמע כפי שהוא נשמע.
רקע היסטורי
קוטו
הקוטו הגיע ליפן מסין בתקופת נארה (המאות ה־7–8) ככלי בתזמורת החצר גאגאקו; הוא צאצא של הג׳נג הסיני. במשך מאות שנים הוא היה שייך לחצר ולמקדשים הבודהיסטיים.
המסורת המודרנית שלו מתחילה ביאטסוהאשי קנגיו (1614–1685), מוזיקאי עיוור מקיוטו שיצר את כיוון ההיראג׳ושי ואת רפרטואר הסולו המכונה סוקיוקו; היצירה הקלאסית «רוקודאן נו שיראבה» מיוחסת לו. במאה ה־20 כתב מיצ׳יו מיאגי (1894–1956) את «האָרוּ נו אוּמי» (הים באביב, 1929) והמציא את קוטו הבס בן 17 המיתרים.
מאין בא הכיוון Hirajoshi (D)
היראג׳ושי הוא הכיוון הסטנדרטי של הקוטו, שיצר יאטסוהאשי קנגיו במאה ה־17. הוא מבוסס על סולם פנטטוני עם חצאי טונים, האופייני למוזיקה היפנית.
כיוונונים נוספים לקוטו
איך מכוונים קוטו לHirajoshi (D)?
אשרו גישה למיקרופון ופרטו על מיתר – המכוון יזהה אותו אוטומטית. המחוג מראה אם המיתר נמוך או גבוה; כוונו עד שתהיו בטווח של ±5 סנט (D-G-A-A#-D-D#-G-A-A#-D-D#-G-A).
אילו תווים משמשים בכיוונון Hirajoshi (D)?
כיוונון Hirajoshi (D) עבור קוטו משתמש בתווים D-G-A-A#-D-D#-G-A-A#-D-D#-G-A, מהמיתר הנמוך לגבוה.
אפשר לכוון בלי מיקרופון?
כן. כל כרטיס מיתר מנגן צליל ייחוס – הקישו עליו והתאימו את המיתר לפי האוזן.