מעגל הקווינטות, סוף סוף מוסבר

מעגל הקווינטות הוא מפה של שנים-עשר הסולמות, מסודרים כך שכל צעד עם כיוון השעון עולה בקווינטה זכה. הוא נראה כמו לוח שעון ועונה על שלוש שאלות שמוזיקאים שואלים בלי הרף: כמה דיאזים או במולים יש לסולם הזה, אילו אקורדים שייכים לו, ולאן השיר יכול ללכת הלאה?

איך קוראים את המעגל

התחילו מ-C (בשעה 12): בלי דיאזים ובלי במולים. כל צעד עם כיוון השעון מוסיף דיאז — ל-G יש אחד, ל-D שניים וכן הלאה. כל צעד נגד כיוון השעון מוסיף במול: ל-F אחד, ל-B♭ שניים. הטבעת הפנימית מציגה את המינור המקביל של כל סולם — הסולם המינורי שחולק את אותם הצלילים (דו מז'ור ↔ לה מינור).

האקורדים של סולם, במבט אחד

קחו כל סולם ואת שכניו: הוא עצמו, זה שלפניו וזה שאחריו, בתוספת שלושת המינורים המקבילים שלהם. עבור דו מז'ור זה נותן C, F, G ו-Am, Dm, Em — שישה משבעת האקורדים הדיאטוניים ו-90% מהפופ. נסו את הדפוס בגיטרה: C ← Am ← F ← G7 — מהלך שנות החמישים הקלאסי.

טרנספוזיציה בלי כאב

השיר בסול גבוה מדי לשירה? הזיזו את כל האקורדים אותו מספר צעדים במעגל. G ← F הם שני צעדים נגד כיוון השעון, ולכן D הופך ל-C ו-Em ל-Dm. בדפי האקורדים אפשר להחליף את הטוניקה מרשימה נפתחת ולראות מיד את האחיזות של הסולם החדש — אותו דבר עובד ליוקללי ולכל כלי אחר.

שמעו את התנועה

קווינטות הן לא רק גאומטריה — הן המשיכה החזקה ביותר בהרמוניה. אקורד דומיננטי נפתר קווינטה למטה (G7 ← C) כי האוזן מצפה לזה. אמנו את הציפייה הזאת: הקווינטה הזכה היא מהמרווחים הראשונים באימון השמיעה שלנו, ושמיעה בטוחה שלה הופכת את כל המעגל לאינטואיציה במקום שינון.