איך נבנים אקורדים (מתכון אחד, מוזיקה אינסופית)

כל אקורד — מסול מז'ור של מדורה ועד m7♭5 ג'אזי — נבנה לפי מתכון אחד: קחו צליל טוניקה וערמו עליו טרצות. סוג הטרצות קובע את הטעם.

ארבע השלישיות

מכל טוניקה, ספרו חצאי טונים:

• מז'ור (טוניקה + 4 + 3): בהיר ויציב — C, G, D.
• מינור (טוניקה + 3 + 4): כהה יותר, מופנם — Am, Em.
• מוקטן (טוניקה + 3 + 3): מתוח, מבקש פתרון — B°.
• מוגדל (טוניקה + 4 + 4): חלומי ולא יציב — C+.

שימו לב לדפוס: בין מז'ור למינור משתנה רק הצליל האמצעי. חצי הטון הזה הוא כל ההבדל בין שמח לעצוב.

עוד טרצה אחת: ספטאקורדים

ערמו טרצה נוספת ותקבלו את אקורדי ארבעת הצלילים שמניעים בלוז, ג'אז וסול: הספטימה הדומיננטית (G7) מושכת הביתה אל C; maj7 (Cmaj7) מרחף; m7 (Am7) משוחרר. אקורדי sus שוברים את המתכון בכוונה: Dsus4 מחליף את הטרצה בקוורטה ויוצר השהיה שמתחננת להיפתר.

אותו אקורד, כלים שונים

הנוסחה לעולם לא משתנה; רק הפריסה. דפי האקורדים שלנו מציגים כל אחיזה על לוח הסריגים וגם על מקלדת פסנתר — יד שמאל מנגנת את אוקטבת הטוניקה ויד ימין את האקורד. השוו את C בגיטרה ל-C ביוקללי: אצבעות שונות, צלילים זהים.

כדי שזה יידבק

נגנו אקורד ואז שירו את צליליו מלמטה למעלה: טוניקה, טרצה, קווינטה. אחר כך בחנו את עצמכם באימון השמיעה: רמה 1 מבקשת להבדיל בין מז'ור למינור, וברמה 4 תזהו ספטאקורדים ו-sus בעיניים עצומות. עשר דקות ביום מנצחות שעה ביום ראשון.