למה הגיטרה יוצאת מכיוון – הפיזיקה והתרופות
הנה מה שאף אחד לא מספר למתחילים: הגיטרה שלכם אף פעם לא מכוונת באופן מושלם, וגם לא תוכל להיות. לא בגלל שהיא זולה, ולא בגלל שאתם עושים משהו לא נכון. כלי עם סריגים הוא פשרה שמובנית בתכנון עצמו, והבנה של איזה חלק מהבעיה הוא פיזיקה ואיזה חלק ניתן לתיקון תחסוך לכם הרבה תסכול ליד הכווננים.
הפשרה שכל כלי עם סריגים נושא
נגנו שני תווים שהתדרים שלהם יוצרים יחס פשוט והצליל יהיה מתוק. קווינטה זכה היא יחס 3:2, טרצה גדולה 5:4. אבל אם תערמו מרווחים טהורים כאלה תקבלו כיוון מפואר בסולם אחד ובלתי שמיש בסולם אחר, כי מרווחים טהורים אינם נסגרים בחזרה לאוקטבה נקייה.
הפתרון שעליו התיישב העולם המערבי הוא מזג שווה: לחלק את האוקטבה לשנים-עשר צעדים שווים לחלוטין ולקבל שכל מרווח חוץ מהאוקטבה יוצא מעט שגוי. הקווינטה יוצאת צרה בשני סנט, וזה אף אחד לא שומע. הטרצה הגדולה יוצאת גבוהה בארבעה-עשר סנט, וזה רבים כן שומעים.
ארבעה-עשר סנט אינם שגיאת עיגול. זה בערך פי שלושה מהסטייה שהמכוון שלכם מחשיב כמכוונת. זו הסיבה שאקורד מי מז'ור פתוח ורחב יכול להישמע מעט חסר מנוחה גם כשכל מיתר מראה אפס מושלם.
הסריגים שלכם ממוקמים עבור מזג שווה. שום דבר שתעשו בכווננים לא ישנה את זה.
למה המיתר השני תמיד עושה צרות
שאלו גיטריסטים איזה מיתר הכי לא מתנהג, ורובם יאמרו סי. הם צודקים, והסיבה נעוצה במבנה המרווחים של הכיוון הסטנדרטי.
חמישה מתוך שישה זוגות המיתרים מרוחקים קווארטה זכה. זוג אחד, סול לסי, מרוחק טרצה גדולה. זהו בדיוק המרווח שהמזג השווה מתעלל בו יותר מכולם. כך שהיחס בין סול לסי נושא פשרה שחמשת האחרים אינם נושאים, והיא צפה בדיוק באקורדים שמשתמשים בשני המיתרים האלה כפתוחים.
מכאן גם ההרגל של נגנים רבים להנמיך את הסי בכמה סנט לפי האוזן, ואז לתהות למה המכוון לא מסכים. המכוון צודק לגבי המזג השווה. האוזן צודקת לגבי האקורד המנוגן. שניהם נכונים בו-זמנית.
לחיצה על מיתר מעלה את התו
הבעיה המבנית השנייה היא גאומטריה טהורה.
כדי לנגן תו לחוץ אתם דוחפים את המיתר אל הסריג. זה מותח אותו מעט, המתיחה מעלה את המתח, והמתח מעלה את הגובה. כמה – תלוי בגובה המיתרים מעל הסריגים, בעובי המיתר ובעוצמת הלחיצה.
ההשלכות מיידיות:
- גיטרה עם פעולה גבוהה נשמעת גבוהה יותר מגיטרה עם פעולה נמוכה, לכל אורך הצוואר.
- יד כבדה לוחצת גבוה יותר מיד קלה על אותו כלי בדיוק.
- האפקט גדול ביותר ליד האגוז, שם המיתר נמתח יחסית יותר.
את זה לא מכווננים. זה מפוצה בשלב הכוונון, בהזזת האוכפים בגשר כך שאורך המיתר יבלע את המתיחה. הכוונון הזה נקרא אינטונציה, והוא עבודה שונה מכיוון – ראו את הסעיף האחרון.
מיתרים אינם מיתרים אידאליים
הפיזיקה של ספרי הלימוד מניחה מיתר גמיש עד אינסוף. למיתרים אמיתיים יש קשיחות, בייחוד לעבים והכרוכים, והאוברטונים של מיתר קשיח אינם כפולות מדויקות של היסוד שלהם: הם סוטים כלפי מעלה יותר ויותר.
זה נקרא אי-הרמוניות, ויש לכך שתי השלכות מעשיות.
ראשית, כיוון לפי הרמוניות אינו נותן את אותה תשובה ככיוון לפי מיתרים פתוחים, כי ההרמוניות עצמן גבוהות מעט ממקומן התאורטי. השיטה הישנה של ההרמוניה בסריג השתים-עשרה מתקרבת, אבל סוטה.
שנית, גלאי גובה צריך להסיק את היסוד מאות שהמרכיבים שלו אינם מסתדרים יפה. גלאים טובים מתמודדים עם זה. זה גם מסביר למה מיתר מת וחלוד נותן קריאות מקפצות: קורוזיה ובלאי לא אחיד מחריפים את אי-ההרמוניות והופכים אותה לבלתי סדירה, והמיתר נעשה מה שבוני כלים מכנים מיתר כוזב. מיתר כוזב שום כיוון לא מציל.
מה באמת משתנה בזמן הנגינה
כל מה שלמעלה קבוע. אלה הדברים שזזים במהלך אימון:
- טמפרטורה. לגיטרה שהוכנסה מהקור יש צוואר קר, מיתרים קרים וחומרה קרה, וכולם מתכווצים ומתרחבים בקצב שונה. תנו לה עשרים דקות לפני שיש טעם לכוון. תאורת במה עושה את אותו הדבר בכיוון ההפוך.
- לחות. העץ סופג ומשחרר לחות, והקימור של הצוואר משתנה איתה. התנודות העונתיות הן הסיבה שגיטרה שהחזיקה כל הקיץ פתאום לא מחזיקה בחורף.
- מתיחת מיתרים חדשים. היום-יומיים הראשונים של סט הם זחילה רציפה. מתחו אותם בעצמכם במקום לחכות.
- יד ימין שלכם. פרטו חזק והגובה עולה לרגע ההתקפה. בסט דק עם פעולה גבוהה, זה לבדו יכול להיות כמה סנט.
- בנדים וויברטו. כל בנד גורר מעט מיתר דרך חריץ האגוז. אם החריץ צר, המיתר לא חוזר עד הסוף.
מה באמת מתקלקל
כשגיטרה לא מחזיקה כיוון יותר מכמה דקות, כמעט תמיד מדובר באחד מארבעה:
- האגוז תופס. הסיבה הנפוצה ביותר בפער גדול. אתם מסובבים את הכוונן, הגובה לא עולה ברציפות אלא קופץ עם נקישה קטנה, והמיתר נופל ברגע שמנגנים. החריץ צר מדי, מחוספס או יבש. גרפיט מעיפרון הוא העזרה הראשונה המקובלת; משופין חריצים הוא הפתרון האמיתי.
- המיתר כרוך גרוע. מעט מדי סיבובים על הציר והוא מחליק תחת מתח. יותר מדי והם נערמים זה על זה ואז שוקעים אחד-אחד. שניים-שלושה סיבובים מסודרים, כרוכים כלפי מטה לכיוון פני הראש, זה מה שרוצים.
- בכווננים יש מרווח. לכווננים זולים יש גלגלי שיניים רפויים ותותבים שחוקים. אם הכפתור זז לפני שהמיתר זז, הבעיה היא הכוונן.
- המיתרים ישנים. מיתרים מחומצנים ומחוררים נעשים כוזבים, כאמור. אם גיטרה התחילה להתנהג רע אחרי חודשים על אותו סט, החליפו לפני שאתם מאבחנים משהו אחר.
שימו לב מה לא ברשימה: מוט הכוח. הוא משפיע על הקימור ועל הנוחות, לא על יציבות הכיוון.
מה מקצוענים באמת עושים
הם מכוונים מחדש בין שירים. לעיתים קרובות באמצע שיר, בפערים.
כדאי להפנים את זה, כי מתחילים מניחים שגיטרה מכוונת היטב נשארת במקום. היא לא נשארת, ומי שמנגן למחייתו יודע את זה. מכוון על הפדלבורד אינו סימן לאוזן חלשה; הוא הכרה בכך שכלי עץ תחת חמישים קילוגרם מתח נמצא בתנועה מתמדת.
יש שהולכים רחוק יותר. אגוזים מפוצים מזיזים את האורך האפקטיבי של כל מיתר בנפרד. כיוונים "ממותקים" מזיזים מיתרים מסוימים בכמה סנט לטובת הסולמות שבהם שיר מסוים חי. אלה פתרונות אמיתיים לבעיית המזג, לא גימיקים – אבל הם מייטבים אקורדים מסוימים על חשבון אחרים. אין הגדרה שהופכת הכול למושלם, רק הגדרות שמעבירות את השגיאה לאן שלא תשימו לב אליה.
כיוון מול אינטונציה: ההבחנה שחוסכת שעות
אם המיתרים הפתוחים נקראים מושלם והאקורדים בכל זאת מחמיצים ככל שעולים בצוואר, הגיטרה מכוונת והאינטונציה שלה שגויה. כיוון נוגע למיתרים הפתוחים. אינטונציה נוגעת לשאלה אם תווים לחוצים נשארים נכונים לאורך הסריגים, והיא נקבעת באוכפי הגשר.
הבדיקה לוקחת דקה. נגנו את ההרמוניה הטבעית בסריג השתים-עשרה, ואז את התו הלחוץ באותו סריג. שניהם אמורים להיקרא זהה. אם הלחוץ גבוה, האורך הרוטט צריך לגדול: הרחיקו את האוכף מהצוואר. אם נמוך, קצרו. חזרו לכל מיתר.
אם אתם מכוונים מחדש ללא הרף והמיתרים הפתוחים היו תקינים כל הזמן, ניסיתם לפתור בעיית כוונון בעזרת כוונן.
מה באמת שווה לעשות
- למתוח מיתרים חדשים במקום לחכות שיתיישבו.
- תמיד לעלות אל התו, אף פעם לא לרדת אליו.
- גרפיט בחריצי האגוז אם הגובה קופץ בזמן הכיוון.
- שניים-שלושה סיבובים מסודרים לכל ציר.
- להחליף מיתרים כשהם מתעמעמים: מיתר כוזב אי אפשר לכוון.
- לתת לכלי קר להסתגל.
- לבדוק אינטונציה בסריג השתים-עשרה לפני שמאשימים את הכיוון.
- לכוון מחדש בין היצירות, כמו כל מי שחי מזה.
ואת ארבעה-עשר הסנט האחרונים צריך לקבל. המכוון יביא אתכם למזג שווה, וזה המקסימום שגיטרה עם סריגים מגיעה אליו. אם בא לכם לשמוע איך אותו אקורד יושב בכיוונים אחרים, מדריך הכיוונים המלא מכיל את כולם, וספריית האקורדים מראה את האצבועים.